אופוריה

"אושר אינו כאשר אנו מקבלים מה שאנחנו רוצים,
אלא כשאנחנו מרוצים ממה שאנחנו מקבלים"

רובין שארמה

עתליה שחר

אופוריה היא תחושה של התרוממות רוח עילאית ושמחה הנוסכים אושר, שלווה ומרגוע. המילה 'אופוריה' (euphoria) היא מילה יוונית שמשמעותה "תחושה טובה". תחושה זו הושגה באמצעות המיסטריות, כלומר פולחני התקדשות שנערכו בטבע, בעיקר לאלי פוריות כדיוניסוס ודמטר. מטרתם של פולחנים אלו היתה להביא להתנערות מהגשמיות לשם יצירת מצב מתעתע של התאחדות עם האלוהות, וכך לשלווה עילאית עד כדי אשליה של ריחוף. במצב זה חוו המתקדשים אושר גדול, ולו רק לפרק זמן קצר, שלאחריו שבו לחיי היומיום האפורים והמתישים.

רוני יפה

אושר מסוג זה מושג באמצעות פולחן דתי ומשכו קצוב וקצר. הוגי העת העתיקה דנו בטיבו של האושר ובדרכים להשגת אושר יציב יותר, לא רגעי, ואשר אינו תלוי בפעולה פולחנית. סוקרטס ראה בקיומו של קשר הדוק בין המעלה הטובה לאושר; וביושר, מוסר וטוהר מידות וחכמה כתנאים הכרחיים לאושר. על פי אריסטו האושר הוא אינו תוצאה של פעולה מסויימת, אלא זוהי הפעולה עצמה, כלומר היצירה. האושר הוא על כן אינו הישג, אלא תחושה של סיפוק הנובעת מן העשיה עצמה. אריסטו אף קבע, שהידיעה האם אדם הוא מאושר מגיעה רק בסוף החיים, שכן השאלה היא האם האדם אכן הצליח לממש עשייה משמעותית בחייו. כמו כן, קבע אריסטו, כי חיי האושר האמיתיים הם חיי הגות ומחשבה, השניים בחשיבותם הם החיים החברתיים-פוליטיים, והפחותים הם חיי תענוגות.

גילה שטיין, נשיקה

גם על פי הרמב"ם שוכן האושר בליבו של האדם פנימה, ואינו מצוי בדברים חיצוניים וחומריים.

האושר נובע מן היכולת של האדם למלא את נפשו בעושר רוחני, ולא בנהיה אחר מנעמים גשמיים.

האושר על פי הבודהיזם הוא מצב של איזון נפשי ברמה גבוהה, ושלווה המושגת באמצעות ביטול ההשתוקקות לדברים חומריים.

רות שצמן

תערוכה זו מציגה היבטים שונים של מימוש האושר: האושר מהדברים הפשוטים בחיים, תוך התענגות על טעם, ריח והתבוננות ביופי; האושר שנובע מהתמזגות עם הטבע והשפע היקומי המיוצג על ידי עלים, פרחים, גפנים, רימונים, ופירות באשר הם; היצירה כחוויה פנימית המביאה לאושר; האהבה כחווית האושר הנשגבת; האושר כהתרוממות רוח פנימית שאינה קשורה בדבר; והאושר כמושג מופשט הנובע משפע רוחני. הצופים/ות מוזמנים/ות להתחבר לחוויית האושר הקרובה אליהם/ן, ואולי אף לחוות אושר מעצם הצפיה בתערוכה עצמה.