פְּרִי הִילּוּלִים

יפעת ארן קירשנבאום, רסס רימון, צילום

יפעת ארן קירשנבאום, רסס רימון, צילום

 

 

פְּרִי הִילּוּלִים

גַּרְגְּרֵי תּוּת רֵיחָנִי

הֵבִיא נַעֲרִי לַאֲהוּבָתוֹ.

עֵינַי בִּמְאוֹרוֹת עֵינָיו,

יָדִי בַּזָּהָב הָעַתִּיק

שֶׁל תַּלְתַּלָּיו שְׂפָתַי בִּשְׂפָתָיו

הַתּוּת בְּפִינוּ.                                 
מתוך: גַּרְגְּרִים שֶׁל תּוּת, שרה אדר (משוררת, ילידת 1936)

 

פירות, מאז ומעולם, נתפסו בשפה, בשירה ובאמנות כמטאפורה לשפע, פוריות, פריון, עושר רעיוני, יצירתיות, עונג, שמחה ואהבה.

התערוכה 'פרי הילולים' מעלה הקשרים שונים אלו ביצירתן של מגוון אמניות ואמן, ובטכניקות שונות ומגוונות. השפע עולה בתערוכה מכל עבר, ובאופן מכוון: פירות בשלים ומתפקעים, פרחים בשיא פריחתם ובשלל צבעים, שהרי מהם יעלה הפרי; נשים שופעות ופוריות, ואף אלי פּוֹרִיּוּת דיוניסיים. העולם, כך נדמה, הוא מקום טוב לחיות בו, והשפע והפרי נובעים מעשייה ויצירה מבורכת ומהוללת.

מאידך, מראה ססגוני ומענג זה עשוי להיראות צורם לנוכח עידן של מגיפה, מלחמות, הגירה ובריחה של אזרחים, ומצוקות אנושיות גדולות שאינן פוסקות, וכך הוא מעלה ומציף מחשבות אודות יחסיות הקיום במרחב ובזמן.

מחשבות אלו נוגעות להבדל שבין הדוניזם – עונג צרוף בהקשרו החיובי, לדקדנטיות – עונג שהופך לניוון ואף למופקרות והינו שלילי; או, פרי ההילולים, שנבע משפע יצירתיות וחדווה ושאותו יש להלל, שעלול להפוך לפרי ביאושים, אשר צמח כתולדה של ניוון והסתאבות, הוללות במובנה השלילי.

וכך, מעבר לחוויה האסתטית שמזמנת תערוכה, זו ניצבת הצהרה לפיה כל אדם באשר הוא זכאי ליהנות מפרי הילולי השפע, היצירתיות, העונג והאמנות.

 

 

 

 

נאוה סביליה שדה
אוצרת 
 
 

בהשתתפות: אורנה אקרמן, שולה בודין, סמדר בונן, חוה גל-און, אביבה הובר, מיכל ליטואר גבריאלוב, איילת סלע, נולי עומר, אתי צ'כובר, יפעת קירשנבאום ארן,  דן רייזנר, טליה שטיינברג  

 

ד"ר נאוה סביליה שדה
גלריה "במרכז", מרכז האמנויות הרב תחומי, הוד השרון
2022