טוהר/טהור/טיהור

טוהר/טיהור/טהור

 

 

הנפש משטוהרה נעשית צורה ויסוד שכלי, וכולה ללא גוף ומושכלת…    פלוטינוס, אנאדות, 1.6

 

טוהר, טיהור, היטהרות הם מושגים שעמדו בלב ההוויה והמחשבה בעולמם של אפלטון, אריסטו ופלוטינוס. החומר נתפס על ידי הוגים עתיקים כבזוי וכרע הכרחי, ומשאת הנפש היתה להתנקות מן הרפש של העולם הגשמי ולהגיע למצב של הזדככות – קתרזיס. תהליך ההיטהרות לווה לעיתים קרובות ביסורים, כאשר בטרגדיה היוונית מודגשים הסבל ורגשי פחד וחמלה כאמצעים המובילים להיטהרות.

 

 

המצב העולמי בחודשים האחרונים בעקבות התפשטות מגיפת הקורונה הביא לשינוי אורחות חיים וצורת מחשבה באופן חד ובלתי צפוי. שינויים אלו מעלים הרהורים אודות הקשר בין סבל להיטהרות. המגיפה גרמה לסבל רב בקרב ציבור נרחב, אולם מאידך גם הביאה למחשבה מחודשת אודות הקיום האנושי, מערך היחסים בין הטבע והאדם, ואף להתחדשות של הטבע עצמו. בעקבות שינויים אלו, תערוכה זו מבקשת להעלות שאלות עקרוניות ביחס לאדם, לטבע, לאמנות, ולקשר בין הגשמי והרוחני.

 

 

התערוכה מתאפיינת מבחינה אסתטית בנטיה מכוונת ללובן, שקיפויות, צבעוניות בהירה וכתמיות מוזהבת, בכדי להעצים את עקרון ההיטהרות וההזדככות והשאלות הנגזרות ממנו.

שאלות אלו מוצאות ביטוי באופנים שונים ביצירתה של כל אמנית: בהפשטה, פיגורטיביות, ובמגוון של חומרים ואופני הבעה. השאלה העולה לנוכח אסתטיקה זו היא – האם המאפיינים החזותיים נשארים כאלמנט חיצוני וגשמי בלבד, או שהם אכן עשויים להיות בעלי משמעות עמוקה יותר, ולתרום ליצירת תחושת ההזדככות הלכה למעשה?

 

 

שאלה עקרונית אחרת העולה היא – האמנם זקוק האדם לאסונות ולסבל בכדי להבין את מקומו ביקום, להימנע מן ההיבריס ולחזור לעמדה צנועה יותר ביחסים בינו לבין היקום והטבע?

האמנם הסבל הכרחי תמיד על מנת להגיע להתבגרות? 

בהקשר המקומי, ביחס לזמן ולמקום הנוכחים, המושג 'טוהר' נקשר עם 'טוהר מידות'. מהי, אם כן, משמעותו של 'טוהר' בהקשר המוסרי והחברתי בישראל של היום?  

 

 

ההיטהרות במובנה האפלטוני והאריסטוטלי הינה בבחינת הזדככות מן ההוויה הגשמית והחומרית בניסיון להגיע לרוחניות עילאית. וכן, ההיטהרות בעולם העתיק הובילה לאשליה של אאופוריה (euphoria) – אושר גדול. בהקשר להוויה המקומית, נדמה שהמימד הגשמי והחומרי הוא השולט כיום באופי החברה הישראלית. האם העדפת העושר הרוחני על פני הגשמי רלבנטית להוויה העכשווית? האמנם האושר הרוחני ניתן להשגה? ובהשלכה לדבריו של פלוטינוס בפתח הדברים – האמנם ההיטהרות בעידן הנוכחי אכן עשויה להביא למחשבה מושכלת, צלולה, בהירה, ופחות חומרנית?

 

 

ולבסוף, כדיון ארס-פואטי , האמנות המערבית לאורך ההיסטוריה של האמנות שימשה כאמצעי להיטהרות והזדככות. זהו, למשל, היה תפקידה המובהק של האסתטיקה בקתדרלה הגותית: הגובה העצום, הויטראז' הצבעוני, ההשתקפויות והאור המנצנץ, והמוסיקה השמימית והצלולה – כל אלו נועדו להביא לתחושה של היטהרות והתמזגות עם הנשגב האלוהי. האמנות העכשווית, כך נדמה, מייצרת דווקא את הפעולה ההפוכה –  נטייה אל החומריות ולעיתים אף שקיעה מכוונת ברפש, כמו גם הצפה במידע הנוסכת תחושה של בלבול וחוסר אונים. האם תפקידה של האמנות כאמצעי להיטהרות רוחנית והתעלות אכן אינו רלבנטי עוד? 

שאלות אלו הן כחומר למחשבה עבור המתבונן, ויצירת הרהור שהוא לכשעצמו בבחינת תהליך של היטהרות.

 

אוצרת – ד"ר נאוה סביליה שדה

משתתפות (לפי סדר א"ב): מירטה אדרי, דורית טייכמן, סיגלית לנדאו, דבורה מורג, מירה מיילור, אלינה רום כהן, חן שיש

 

ד"ר נאוה סביליה שדה
גלריה "במרכז", מרכז האמנויות הרב תחומי, הוד השרון
מרץ-אפריל 2021